אהבה בגיל ההתבגרות |
|
אז בוא נדבר על אהבה בגיל ההתבגרות. אני חושב שבעצם ההגדרה של אהבה בגיל ההתבגרות לא יכולה להיות שוות משמעות להגדרה של אהבה בחיי המבוגרים. אני מאמין שכל אדם בגיל הזה, בשל החוסר ידע והניסיון, יוצר הגדרה שונה משלו לאהבה כאינדיבידואל מתבגר, הרי בעצם אנחנו לא באמת יודעים מהי אהבה, יש מעטים שאיכשהו מצליחים לטעום מהתובנות האמיתיות שלה ויש שפשוט צריכים אותה בשביל סטטוס חברתי, אני עצמי עדיין לא בוא נגיד חוויתי אהבה לפי ההגדרה, או אפילו קרוב לזה והאמת שהסיבה לא כל כך מובנת לי אבל אני מאמין שהמסתכלים מן הצד יבינו למה, אז בעצם אני בא להגיד שאם באמת אהבה הייתה בגיל ההתבגרות כמו בגיל המבוגרים היה, לי למשל, יותר קל ליצור אחת כזאת כי אני מאמין שכן יש בי את הדברים שפרט מחפש בפרט אחר כחצי שני שלו, אבל בעצם הילדים/נוער לא באמת מבינים את זה, הם לא באמת יודעים שהם צריכים את זה ואני מאמין שאם כן הייתה מודעות למה זה אהבה הם כן היו רוצים את זה. אני חושב שגיל ההתבגרות ויסכימו איתי אנשים כמו פרויד וכו' הוא גיל של התפתחות מינית מטורף מבחינת הערפול חושים ורגשות, מבחינת הניסוי וטעיה שאנחנו עורבים בכל ניסיון מחדש לזכות בקשר אמיתי, בניסיון להידמות לזוגות מהסרטים. אז בקיצור, בנימה אופטימית של השבת הזאת אני רק אגיד שאני מת כבר לסיים עם הגיל הזה, אני יודע שזה לא הכי טיפיקאלי לצעירים תוססים אבל אין מה לעשות, אפשר להגיד שאני מעין מבוגר שכלוא בגוף של מתבגר, ששייך לדור אחר... |
|
|
|
|
;){kind=link}